ארה"ב וסעודיה חתמו על הסכם גרעין מפתיע, וסין הודיעה כי חברות ה–AI המקומיות שיעדיפו מעבדים ממדינות אחרות יואשמו בבגידה ■ המעצמות מבינות כי בנוסף לאנרגיה, גם הטכנולוגיה היא נדבך מרכזי בזירה הגיאו־פוליטית ■ האם יש דרכים להרוויח מהמגמות האלה?

ההיסטוריה מלמדת כי ביטחון אנרגטי אינו רק מרכיב כלכלי, אלא תנאי יסוד לעוצמה צבאית. במלחמת העולם השנייה, בניסיונותיה לנצח בחזית הרוסית, גרמניה הנאצית סבלה ממחסור כרוני בנפט ששחק בהדרגה את כוחו של הוורמאכט. זה העביר את היוזמה האסטרטגית לידי ברית המועצות — תפנית שממנה גרמניה לא התאוששה.

בגיאו־פוליטיקה של ימינו, יש, לכאורה, שלוש זירות שמתפתחות בעצימות משתנה: מלחמת רוסיה־אוקראינה, המלחמה של ארה"ב וישראל באיראן ובקרוב, כך רבים מעריכים, גם מלחמה בים סין הדרומי, כנראה בין סין לטייוואן. שתי הזירות הפעילות כבר אינן מקומיות אלא אזוריות: רוסיה מאיימת על אירופה כולה, ואיראן שאפה והצליחה לגרור אל המערכה כמעט את כל מדינות המזרח התיכון. וסין? היא מסתכלת על טייוואן, אבל שואפת לשליטה מלאה בכל המדינות שלחופי ים סין הדרומי.

ואולם, בפועל המלחמות האלה אינן הזירות היחידות שבהן מתמקדת הגיאו־פוליטיקה ומושפעת מהן. יש שתי זירות נוספות, מהותיות מאוד: זירת האנרגיה והזירה הטכנולוגית. בשתיהן מתרחשים תהליכי עומק שמקיימים יחסי גומלין עם המערכות המלחמתיות המסורתיות.

הנפט — כלי לכוח ולהשפעה

במשך שנים מחיר הנפט היה מצוי בירידה, עקב התפתחות השימוש באנרגיה חלופית ובעיקר בחשמל לצורך תחבורה. פריצת הדרך הטכנולוגית של הבינה המלאכותית הביאה עימה שימוש חדש ותוספת ביקוש משמעותית מאוד לחשמל, לצורך פעילותם של מרכזי עיבוד נתונים וקירורם. זה גרם להאצת פיתוח תשתיות לייצור ולהפקת חשמל ממקורות מתחדשים, מרוץ חימוש של ממש לצורך בניית שדות פוטו־וולטאיים וכן מתקנים לייצור אנרגיה גרעינית.

באוקטובר 2024, כשהיה כבר ברור כי המזרח התיכון הולך למלחמה אזורית שאיראן במרכזה, פירסמנו הערכה כי מלחמה תוביל לסגירת מצר הורמוז על ידה, במטרה להפוך את המלחמה לאירוע גיאו־כלכלי — דבר שיפעיל לחץ על המדינות התוקפות אותה וארה"ב בראשן. ואכן, איראן חסמה את המעבר במפרץ ואף פגעה לא רק ביכולת ההובלה של שכנותיה אלא גם ביכולת ההפקה שלהן. בכך, איראן גרמה לעלייה במחיר הנפט לאחר שנים שבהן הוא היה במגמת ירידה.

גם סין, ששואפת להוריד את ארה"ב ממעמדה כמעצמה מובילה, רואה בתחום האנרגיה, הפוסילית והגרעינית כאחד, מרכיב אסטרטגי מרכזי. מכון ראנד (RAND — ממכוני המחקר האסטרטגי והגיאו־פוליטי החשובים בעולם) מעריך כי מאגרי הנפט העצומים של סין מעניקים לה יתרון גיאו־‏כלכלי משמעותי על פני המערב. המלאי האסטרטגי של סין מכיל לפי ההערכות 1.1–1.4 מיליארד חביות, שהם בערך ארבעה חודשי יבוא — כ–50% יותר מהמלאי של ארה"ב.

מלאי זה משמש את סין ככלי להפעלת כוח והשפעה להשגת מטרות בזירה הגיאו־‏פוליטית באמצעות סיוע אנרגטי, חיזוק בריתות, קידום השימוש ביואן והשפעה על שוקי האנרגיה העולמיים. הנקודה האחרונה, המכונה פטרו־יואנים על משקל פטרו־דולרים, היא איום שקיים זה שנים, כתבנו עליו בעבר והוא מתפתח בהווה.

על רקע זה אפשר להבין את ההסכם להפקת אנרגיה גרעינית אזרחית בין ארה"ב לסעודיה שנחתם באחרונה. זהו אירוע גיאו־פוליטי אסטרטגי לא פחות משהוא כלכלי מצד ארה"ב, שנועד לתת מענה לאיומים מצד סין ולתפוס שתי ציפורים במכה אחת: גם לנטרל או להחליש את יכולתה של סין להשתמש באנרגיה ככוח גיאו־פוליטי, וגם לקשור אל ארה"ב את סעודיה, שאך לפני כמה שנים חתמה על הסכמים אסטרטגיים עם סין למרות הסלידה הקיימת בין המדינות.

מבחינת סעודיה, ההסכם מעיד על הכיוון שאליו צועד תחום האנרגיה העולמי. היא נהנית ממעמד של גורם שהעולם תלוי בו, ומעוניינת כי בעולם, או לפחות בסביבתה, יהיו תלויים בה גם לצורך אנרגיה חליפית; ליצור מקור הכנסה עצום; וכך לשמר ואולי אף לבנות את כוחה הכלכלי לדורות הבאים.

הרצון הזה של סעודיה לא נעלם מעיניו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שמעוניין מאוד בחיבור אסטרטגי אל כוחן הכלכלי של המדינות המפיקות את מקורות האנרגיה שבהן העולם תלוי. לא פחות מכך, הוא רוצה להרחיק את סעודיה משיתוף פעולה עם סין. כדי להמשיך לבנות ולחזק את מעמדה כשחקנית מרכזית בשוק האנרגיה העולמי, סין מפתחת אסטרטגיה של יעילות אנרגטית. היא מצויה בעושר של יכולות — יש לה מאגרים רזרביים לצורך שימוש וכן שימור כוח במשחק הגיאו־פוליטי, ובמקביל היא מפתחת את יכולתה הגרעינית.

רטוריקה של מלחמה בתחום הטכנולוגיה

תחום האנרגיה הגרעינית אינו נפרד מתחום הטכנולוגיה. השניים כרוכים יחדיו למרכיב חשוב בתחרות בין המעצמות: המרוץ להובלה בתחום הבינה המלאכותית, שתשמש גם לצרכים אזרחיים אבל גם להשגת יתרון צבאי.

האנרגיה הגרעינית אמורה לספק מענה לביקוש לכמות אנרגיה עצומה, שנוצר עם הדרישה למרכזי נתונים לצורך פיתוח הבינה המלאכותית. אחסון, עיבוד וכוח מחשוב — כל אלה עושים שימוש נרחב בחשמל.

התחרות העצומה על כוח המחשוב אינה נופלת מכל מלחמה או עימות גיאו־פוליטי אחר. סין פועלת בה באופן אינטנסיבי ביותר, כפי שפעלה לפני עשורים במאמציה להגיע לחימוש הגרעיני ולייצור פצצות מימן ולוויינים — התשתיות הביטחוניות האסטרטגיות שהביאו אותה למעמד של מעצמה.

סין גם פועלת במרץ להורדת תלותה במעבדי AI אמריקאים. היא מצליחה ליצור מודלי AI שמתחרים בהצלחה במודלים האמריקאים המובילים, בעלויות נמוכות בהרבה. בנוסף ל–DeepSeek, יצא באחרונה המודל KIMI K3 של Moonshot, שמראה ביצועים שמתקרבים מאוד לאלה של אנתרופיק ו–Open AI אך עם משאבים פחותים. סין נחושה להמשיך בכך וכדי להבהיר זאת, היא הודיעה באחרונה כי חברה סינית שתעשה שימוש במעבדים שאינם סיניים לצורך AI תיחשב "בוגדת" — לא פחות מכך.

בצד השני, אפל מנסה לשכנע את טראמפ שניתן להשתמש במעבדים סיניים, בעוד יצרנית השבבים מיקרון טוענת כי הדבר יהרוס את התעשייה המקומית. בינתיים די ברור כי פניו של טראמפ בנושא אינם להתיידדות עם סין. אופי המרוץ הטכנולוגי, המהלכים והטרמינולוגיה המלווה אותו מלמדים כי זהו לא פחות ממרוץ חימוש נוסף, הקשור במאבק גיאו־פוליטי על שליטה אסטרטגית עתידית, אזרחית וצבאית.

באשר למחשוב הקוונטי, טראמפ חתם באחרונה על שני צווים נשיאותיים שמאפשרים להשקיע סכומי עתק בענף לטובת שני שימושים — האחד מדעי והשני מניעת התקפות סייבר על תשתיות קריטיות של ארה"ב. הצווים יזרימו מיליארדי דולרים לחברות כמו IBM, גוגל ומיקרוסופט. כדרכו, הנשיא אמר כי "אנחנו הולכים להשקיע בהובלה אמריקאית בתחום הקוונטום כפי שלא נעשה בעבר", משפט המבטא את החשיבות האסטרטגית של הנושא בשיקולים הלאומיים של ארה"ב.

לאן זה מוביל אותנו? השליטה בכוח המחשוב ובאנרגיה, וכתוצאה מכך בכוח העיבוד, תכתיב את היתרון הצבאי בעתיד. מרוץ זה מוביל להשקעות אסטרטגיות של הממשלים והחברות גם בתחומי האנרגיה הגרעינית וגם בתחומי הטכנולוגיה, בדגש על מעבדים ומחשבים קוונטיים.

אפשרויות ההשקעה בחברות מחשוב קוונטי, אנרגיה גרעינית, AI וייצור מעבדים התרבו בשנתיים האחרונות, הן באופן ישיר והן באמצעות קרנות סל שניתן למצוא בקלות. ההשקעה בתחומים אלה אינה חסינה מפני תנודות השוק, אך יש להם סיכוי להתגבר עליהן לאורך זמן וליהנות מצמיחה משמעותית בשנים הקרובות.