הפרשה בנוגע לקרן של מייק בן ארי היא סיפור מטריד נוסף, שבו לכאורה ועל פי החשד, משקיעים רבים נפלו בפח. היא כל כך בולטת בחומרתה, כך שרשות ניירות ערך התערבה בו באופן חד וברור.
שוב השקעה בקרן פרטית קיבלה כסף להשקעה מציבור משקיעים, שכפי הנראה ולכאורה, לא מצא את דרכו אל ההשקעה המבוקשת. שוב השיטה הברורה והמוכרת: איש השקעות מלוטש, אנגלית, מושגים מתאימים, מצגי מכירה יפים, ו-15% תשואה.
תמיד אותו סיפור: הבטחה ל-15%. בתוך כמה שנים נכפיל את הכסף, אז מדוע שלא לקחת את "כל" הכסף ולשים בקרן? מדוע להשקיע בתיק השקעות משעמם שנותן רק 5-6% בשנה?
חלק נכבד מעיסוקינו הוא בהשקעות סחירות, בחירת ניירות ערך, קרנות או אפיקי השקעה, ניהול סיכוני השקעה בשוק ההון ועוד. איזה נייר לקנות ואיזה למכור. בדרך כלל אנו פועלים בחלקים קטנים מתוך סך נכסינו. ואולם, בקרנות פרטיות, לא פעם נודע כי משקיעים שמים את "הכל". ואכן, לפי העיתונות, גם במקרה המדובר רבים מהמשקיעים שוב שמו את כל כספם.
לכאורה, היו כאן כל המרכיבים היוצרים עניין להשקעה: שם של קרן השקעות אמריקאית ממולחת ונוצצת, אתר אינטרנט מושקע, מסמכים באנגלית, מערך שיווקי מפותח ומאות אנשים שנותרו המומים לאחר שאיבדו כחצי מיליארד שקל.
תחום ההשקעות האלטרנטיביות הוא תחום רחב, שעליו כתבתי פרק נרחב ומעמיק בספר "הסיכון: שומר הראש שלנו". מדובר בתחום פחות מוכר, לא סחיר, לא מבוקר על ידי רשות ניירות ערך, מבוצע בהסכמים פרטיים בין השותפים, שנהוג לכנותם "השותפים המוגבלים", מאחר ואין להם השפעה על הדברים וכן זה על זה. את הכל מארגן ומתכלל השותף המנהל, נהוג לכנותו "השותף הכללי", שלו יש יותר כלים וזכויות.
המוטיבציה להשקיע בקרנות אלה נובעת בדרך כלל מריבית נמוכה בשוק הרגיל, יחד עם סיכוי לתשואה גבוהה יותר באמצעות השקעה שאותה השותף הכללי מנהל ומבצע, על פי הידע והניסיון שלו.
יש בהשקעות אלה היגיון רב, אבל גם "מחירים" של סיכון. הראשון הוא היעדר הסחירות. השני, היעדר השקיפות והפיקוח. השלישי הוא השליטה של מעטים, באינטרסים של הרבים בהשקעה זו. מה שמאזן את הדברים הוא הרכב מוסרי, שמורכב ממוניטין טובים, ניסיון עבר מוכח ומוכר, מחויבות ורצון להצליח עבור המשקיעים ועבור דמי הניהול הגבוהים.
גם זה לא מספיק – צריך כי התחום שבו פועלת הקרן יהיה תחום בעל מאפיינים חיוביים של מגמה חיובית, מסגרת חוקית נאותה, ריבוי שחקנים ואלטרנטיבות ועוד. למשל, תחום הדיור בארה"ב או תחום האשראי הצרכני. אם אנו מעדיפים סיכון נמוך על פני גבוה, היינו נוטים להשקיע בקרן של מקבצי דיור לטובת שכר דירה בארה"ב, על פני קרן שמשקיעה במתן אשראי לשיפוצי דירות. על אותו משקל, היינו נוטים להשקעה קרן אשראי צרכני על פני קרן אשראי לעסקים קטנים. נכון שהריבית או התשואה על הקרן אמורות לפצות על הסיכון, אבל פעמים רבות תוספת התשואה אינה מספיקה ויש לדייק את הבחירה בהתאם לטעמים ולסיפור השוק בו פועלת הקרן.
וצריך לבדוק מי האנשים. מי מנהל את הקרן, מה הניסיון שלו, לדבר עם מכרים וקולגות שלו מהעבר, להבין את המחויבות שלו. דרוש ניסיון רב כדי להבין את כל אלה, ומניסיוננו, זה לא קשה ליפול בפח. דרוש ניסיון רב שנים של עבודה בתחום ההשקעות כדי לבור את המוץ מן התבן.
פעמים רבות, הסוכנים והיועצים המשווקים השקעות מביאים אלינו את הקרנות האלה, שמשלמות להם דמי הפצה נאים (מאוד). ייתכן כי הקרן שמציעים לנו אינה הולמת את הצורך והטעם שלנו, אבל דמי ההפצה הופכים את המשווק ל"מאמין" בעל כורחו בקרן – והדבר עובר אלינו בצורה של שכנוע.
עלינו לקבל המלצות כאלה רק מיועץ אובייקטיבי, מקצועי ושאינו מוטה ומטה אותנו מתוך שיקולים שונים.
הפרשיה של בן ארי נמצאת בגדר של חשדות בלבד, ועוד צריכה להתברר, אך ככל שהיא נכונה, מדובר במקרה שיכול לקרות לרבים. ראו הוזהרתם.
לינק לכתבה באתר investing.com:
https://il.investing.com/analysis/article-200432085
