השווקים חיוביים, אבל הסיכונים רבים והם מקרבים את המציאות למעבר הכרחי בנקודת הכרעה, לקראת עשור טוב יותר של השקעות ■ מדוע נמשכת הנהירה אחרי המניות? האם השווקים טועים בנהירה זו ומתעלמים מתיקון שבדרך? ■ שלושה תרחישים אפשריים — והמלצות לפעולה
שוקי המניות נמצאים כיום במצב ייחודי. מחד גיסא, מן הכלכלה הריאלית משתקפים חששות בנוגע למיתון כלכלי, ומאידך גיסא מדדי המניות בעולם, בהובלת אלה של ארה"ב, מצאו דווקא אופטימיות ועלו מתחילת השנה עקב תיאבון לסיכון של המשקיעים, שאינם מתרשמים מהריבית חסרת הסיכון. מדוע נמשכת הנהירה אחר המניות? האם השווקים צודקים או טועים בנהירה זו ומתעלמים מתיקון שבדרך? האם תיקון, ככל שיהיה, עלול להתפתח לנפילות בשווקים, או שמא לפנינו נפילות שיהיו הזדמנות להגדלה אסטרטגית של מרכיב המניות בנכסים?
בצד הכלכלה, בתקופה האחרונה נשמעים קולות של האטה בסין, באירופה בארה"ב ובמקומות רבים נוספים. עם זאת, הנזילות הגבוהה והמחסור בעובדים תומכים בפעילות הצרכנית בעולם ומונעים מיתון, אבל במקביל נערמים סימנים לדאגה, שמקבלים ביטוי בסנטימנט — מצב הרוח של החברות והצרכנים.
ההאטה הכלכלית ודעיכת הסביבה האינפלציונית עלולה לעורר בעיה נוספת עבור הפירמות. כל עוד האינפלציה הייתה בעיצומה, חברות יכלו לגלגל את העלויות אל הצרכנים ואף לאפשר לעצמן להגדיל רווחיות, בחסות הסביבה האינפלציונית. כעת, בלימת הפעילות הכלכלית ועצירת סביבת האינפלציה תבטל את היכולת של החברות לפצות את עצמן על פגיעה, קבועה או זמנית, ברווחיותן.
השלב הבא עלול להיות דפלציה — ירידת מחירים שתחמיר את אפקט הבלימה של הכלכלה. ומה יכול להוביל לשם? חולשה גוברת בשוק העבודה ועלייה בשיעור האבטלה, יחד עם צמצום בצריכה הפרטית. במילים אחרות, גלישה למיתון.
כך, אם עד כה חברות שמרו ואף הגדילו רווחיות באמצעות אינפלציה וגלגול המחירים העולים אל משקי הבית, שגילו ביקוש קשיח ותיאבון מוגבר עם תום הקורונה, הרי שהפסקת היכולת לתרגם את הגידול בעלויות אל השוק עלול להוביל את החברות לרווחיות ירודה וגם להפסדים. למעשה,זה כבר מתחיל להתרחש.
מכאן עולה שהאינפלציה מכה פעמיים: בראשונה הובילה לריבית הגבוהה, ובשנייה היא עלולה להיהפך לתופעה מדכאת שמסכנת את החברות וחושפת אותן, הפעם מול הפסדים שעלולים לנבוע מאילוצי השכר ושוק העבודה ומהרעה בסביבה העסקית שלהן.
האופטימיות בשוקי המניות עלולה להטעות
למרות מצב מאיים זה, שוקי המניות מתגברים על החששות ממיתון, מגלים אופטימיות, ועולים. האמנם? העלייה במדד 500 S&P (+0.57% 4489.72) מתחילת השנה נוצרה על ידי מספר מצומצם של מניות (ליתר דיוק, שבע — של ענקיות הטכנולוגיה), שעלו בחדות ומשכו את הממוצע למעלה, בעוד מחירן הממוצע של שאר 493 המניות במדד ירד.
אחרי שני עשורים של ריבית נמוכה, המשקיעים מאוהבים במניות. אנשים רבים רוכשים את מדדי המניות וקרנות סל. הן נהפכו למעין מוצר צריכה עבור משקיעים פסיבים.
לא מכבר התפרסמה כתבה ב"וול סטריט ג'ורנל" המתארת כי גם קשישים משקיעים במניות בלבד וסולדים, לא פחות מכך, מהשקעה באג"ח. זוהי הזדמנות המניעה את השווקים, אך גם מורידה מהשולחן את הניתוח הכלכלי וניהול הסיכונים. השאננות מביאה לכך שאפיק הריבית אינו אטרקטיבי, על אף שנוצרה בו תשואה סבירה של 5% באג"ח פדרליות ואף יותר מכך באג"ח החברות, עם רמת סיכון נמוכה יותר מזו של אפיקי המניות.
אלטרנטיבת הריבית חסרת הסיכון מציבה סימן שאלה גדול לצד שוק המניות, שנסחר במכפילים גבוהים. התשואה הנומינלית של המכפיל הממוצע במדד 500 S&P נמוכה יותר מאג"ח נומינלית ממשלת ארה"ב לשנה, ונראה שבקרוב תהיה נמוכה גם מזו של חמש שנים. גם התשואה לעשר שנים במגמת עלייה, והדבר מעלה שאלה לגבי הכדאיות ארוכת הטווח של ההשקעה במניות.
השווקים בדרך למעבר הכרחי
