תמורות גיאופוליטיות תומכות באינפלציה ובריביות הגבוהות – והן לא ייעלמו בקרוב

התפרצות האינפלציה והעלאות הריבית אינן אירוע קצר־טווח – אלא התממשות של זרמי עומק שרחשו מתחת לפני הגיאופוליטיקה והכלכלה העולמית זה זמן רב ■ גם השחיקה במחירים של מרבית סוגי הנכסים בעולם, סחירים ושאינם סחירים, עשויה להיות ארוכת־טווח ומשמעותית

בשנה האחרונה התעצמו בעולם שני תהליכים בולטים: התמורות הגיאופוליטיות והאינפלציה. פלישת רוסיה לאוקראינה שינתה באחת את המפה הגיאופוליטית בעולם, כמו גם את האינפלציה, ובעקבות כך שינתה בקיצוניות את מדיניות הריבית של הבנקים המרכזיים באופן שמטלטל את השווקים.

לכאורה, שני התהליכים נוצרו באופן פתאומי — אך הם למעשה מפץ של תנאים שהתפתחו לאורך שנים קודם לכן, גם בהקשר הגיאופוליטי העולמי וגם בהקשר של הכלכלה והאינפלציה. ההתפרצות האינפלציונית החלה עם הקורונה, והואצה עם התפרצות המלחמה באוקראינה. באופן אינטואיטיבי, אפשר להבין את הקשר בין השניים, אך התמונה רחבה יותר. נסביר ונצבע אותה כאן בגוונים בולטים.

כבר לא "כפר גלובלי"

בתחילת המילניום, התפתח תהליך מואץ של כלכלה גלובלית, והעולם חשב על עצמו כעל "כפר גלובלי". מתוך כך, נוצרה זרימה ערה של ייצור למדינות שבהן הוא זול יותר, וסין בראשן. כתוצאה מכך, סין וגוש המדינות התומכות בה היו לכוח כלכלי, שמבקש לקבל הכרה גם כגורם השפעה על הפוליטיקה העולמית.

הדבר הביא לכך שארה"ב התעוררה, עוד ב–2012, עם יישום של מדיניות שמגינה על הכלכלה והקניין לסוגיו, אך היא לא יושמה בידי ממשל אובמה, שהגדיר אותה, אלא בידי ממשל דונלד טראמפ, שהאיץ אותה עם מה שכונה "מלחמת הסחר".

כך, זה כמה שנים שקיים תהליך הפוך לגלובליזציה של תחילת המילניום — היחלשות הקשר הכלכלי בין המדינות. מדינות הבינו כי עליהן לנקוט מדיניות של חזרה, התבצרות והגנה על הכלכלה המקומית. התרופפות התיאום הכלכלי והגיאופוליטי בכללותו הביאה להתעוררות מחודשת של שאיפות לאומיות, בהן זו של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, באוקראינה.

ב–2020, נוספה לתמונה מגפת קורונה, שהדגישה את הבעייתיות שבתלות הכלכלית בין מדינות ואת הצורך של כל מדינה לבחור את דרכה, בכלכלה, ברפואה, בניהול החברתי — מה שהאיץ את תהליכי ההיפרדות.

נוסף על כך, בחסות המשבר הכלכלי־רפואי הגדול של המאה הנוכחית, וכן לאור חילופי שלטון ושינוי במפת הקשרים בין המדינות — פוטין החליט לשנות את המפה עוד, ולפלוש לאוקראינה.

מגלובליזציה ללוקליזציה

הפלישה לאוקראינה גרמה לאינפלציה עקב עלייה במחירי חומרי הגלם, ובעקבות זאת גם לעליות משמעותית בריביות בעולם. וכל זה אינו אירוע קצר טווח שיסתיים בקרוב, אלא תוצר של זרמי עומק בגיאופוליטיקה ובכלכלה העולמית — שימשיכו להוביל לאינפלציה וריבית גבוהות בשנים הקרובות.

ומהם אותם זרמי עומק? ראשית, תהליך של מעבר הכלכלות מגלובליזציה ללוקליזציה, "מקומיזציה" של הכלכלה. הדבר עשוי לארוך שנים ולהביא, בין השאר, לגידול בעלויות, בהן של שכר העבודה והכשרות, וליצירת תשתיות ומערכות מסחר מקומיות.

שנית, המתח בין מדינות והניסיון לפתור בעיות באמצעות סכסוכים ימשיכו להשפיע בעצימות משתנה על מחירי הסחורות, שרשרות האספקה ועוד.

הגורם השלישי הוא נטל נוסף על תקציבי המדינות. מדינות הרחיבו מאוד את הגירעונות התקציביים בתקופת הקורונה, בין היתר, באמצעות הדפסת כספים. כעת, הגדלת ההוצאה הביטחונית לאחר שנים של צמצום, תוך שהפעילות הכלכלית מאטה את עצמה ומכבידה על ההכנסות, יחייבו מדינות להמשיך לגייס כסף, כשהריבית כבר אינה אפסית.

זרמי עומק אלו לא רק משפיעים על הכלכלה, אלא אף מסבירים אותה, ומהווים חלק בלתי נפרד ממנה. היחלשות התיאום והתגברות החיכוכים הגיאופוליטיים מובילה את העולם לשלושה תהליכים עיקריים: אינפלציה מוגברת, עלייה בריבית ותמחור מחדש של מרבית סוגי הנכסים בעולם — פיננסיים וריאליים כאחד — גם אלו הנסחרים בשוקי ההון וגם אלו שאינם סחירים.

לא מדובר בתחזית לעתיד, אלא בתיאור של גורמים שכבר מתקיימים במציאות. הטענה המרכזית היא שהם יימשכו זמן רב, ישפיעו על האינפלציה והריבית, וישאירו אותן ברמה גבוהה לאורך שנים.

גם התהליך האחרון, של שחיקת מחירי הנכסים והתאמתם לעולם של ריבית גבוהה, אינו אירוע קצר של הטווח הקרוב, אלא תהליך ארוך ומשמעותי, שיכול להיות מתעתע וכואב כאחד.