תוכנית ההתנתקות הבריטית

לאחר 25 שנות צמיחה רצופות מתקשה כלכלת בריטניה להתאושש מהמשבר הכלכלי הגדול. האם נטישת האיחוד האירופה היא הפתרון?

סקר ה'אובזרבר' מראה כי 56% מהבריטים יצביעו לעזוב את האיחוד למרות כל ההשלכות הכרוכות בכך. השאלה היא האם הכלכלה הבריטית אכן תגיע לאותו משאל עם שהבטיח קמרון, או שיימצא פתרון שישרת את האינטרסים הבריטים באיחוד וישביע את הגאווה הבריטית הלאומית. עד אז, נראה כי הליש"ט תמשיך להיות תחת לחץ.

כל עוד פרויקט האיחוד האירופי נחשב מוצלח, הבריטים שיתפו פעולה עם החסרונות המובנים שבו, אך כיום הקו אותו מוביל ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, הינו התנתקות מהאיחוד הפיסקאלי והבנקאי אליו מתקדמת אירופה. קמרון מבקש לנצל את הקו הפשרני שמובילה גרמניה – המכירה בחשיבות בריטניה כחלק מהאיחוד – ומבקש לשפר אחיזתה של מדינתו במספר תחומים מהותיים: רגולציה (קמרון קורא להקלות למגזר העסקי ע"י ביטול 'מיסים מיותרים'), עלויות (תרומת בריטניה לתקציב האיחוד גבוהה מהתקבולים מהאיחוד המתקבלים בעיקר בצורת סובסידיות), וכן נושא ההגירה. נושא זה מצוי בוויכוח מתמיד בבריטניה, המחויבת לאפשר לאזרחי 27 המדיניות החברות באיגוד לגור ולעבוד בה באופן חופשי. הקו הניצי שמוביל קמרון הביא להיחלשות הפאונד הן מול היורו והן מול הדולר מתוך חשש שבריטניה תאבד את האינטרסים הכלכליים שלה באירופה, ואת היותה 'גשר לאירופה' בעיני ארה"ב.

הנתונים החלשים אותה מציגה בריטניה מאוששים את הסברה שהתאוששות המדינה מהמשבר תמשיך להיות רעועה ופושרת הגם שהיא צפויה לרשום שיפור בשנה הקרובה. נתוני החוב הציבורי מגבירים את הציפיות שלפחות סוכנות דירוג אחת תפחית את דירוגה. יחד עם זאת העובדה ששוק המניות הבריטי מכיל בעיקר חברות רב לאומיות שפועלות מחוץ לבריטניה, עשוי להמשיך לתמוך במדד המקומי ולהציג ביצועים עודפים על פני השוק האמריקאי ושוק היורו בהתאם למגמה משנת 2009.