ארה"ב – הכלכלה האמריקאית התחילה לגלות סימני האטה בחודשים האחרונים ובשילוב אי הוודאות הפוליטית, החלישה את הדולר בעיקר מול האירו. האינפלציה של הכלכלה האמריקאית, שכבר חצתה את רף ה-2% עד לחודש אפריל, שוב ירדה מרמה זאת ואף צנחה ל-1.6% בחודש יוני. שוק התעסוקה ממשיך להציג מספרים איתנים: שיעור אבטלה של 4.4% בלבד, ושעור השתתפות בשוק העבודה עומד על 62.8%. מספר המצטרפים לשוק העבודה ומספר דורשי האבטלה – יציב וללא שינוי. הנתון המאכזב בסקטור זה, הוא חוסר העלייה בשכר. השכר השעתי הנומינלי עלה ב-2.5% בלבד בשנה החולפת ולכן העלייה הריאלית היא פחות מאחוז. בפן הפוליטי, הכישלון של טראמפ בהחלפת תכנית ביטוח הבריאות הקיימת והמשך ההסתבכות שלו (ושל בני משפחתו) בקשריו עם רוסיה במהלך קמפיין הבחירות, מערערים את אמון המשקיעים בממשל הנוכחי. ה'פד' מגלה נחישות בהטמעת ההידוק המוניטרי, וזאת למרות נתוני האינפלציה החלשים. נותרו עוד 4 החלטות ריבית בשנה הנוכחית. אנו מעריכים כי בספטמבר לא תועלה הריבית אך כנראה תהיה החלטה לגבי צמצום רכישת האג"חים ובדצמבר תהיה עוד העלאת ריבית של 0.25%. בהקשר זה, הנשיא טראמפ כבר סימן את המחליף לנגידה הנוכחית שמסיימת את הקדנציה שלה בפברואר – גרי כוהן (Cohn) מי שכיהן כמנכ"ל גולדמן זקס וצפוי לייצג אינטרסים של הבנקים ויו"ר ה'פד' הראשון זה 4 עשורים שאינו כלכלן או מומחה למדיניות מוניטרית. אנו ממשיכים לצפות התחזקות של הדולר. יתרון הריבית הדולרית על פני ריבית של כל כלכלה מפותחת, בשילוב שוק הון אטרקטיבי שייהנה מצעדים פיסקליים מרחיבים, יעלו את האטרקטיביות של הדולר בעולם, אך כדי שזה יקרה נצטרך להמתין לעליה באינפלציה ועליה בשביעות רצון מטראמפ – וזה עלול לקחת קצת זמן.
אירופה – בחודשים האחרונים הבנק המרכזי האירופאי בחר לנקוט עמדה יותר ניצית לגבי המדיניות העתידית שינקוט. הנגיד דראגי אמר כי המשך ההתאוששות בכלכלה האירופאית תגרור שינוי במדיניות המוניטרית. אנו מסיקים כי הנגיד התכוון לכך שהבנק אינו מתכוון להמשיך ולהפחית את הריבית אלא על הפסקת רכישת האג"חים. עדיין לא מדובר על העלאת ריבית, בשלב זה. כזכור, הריבית באירופה היא שלילית על פיקדונות והבנק קונה כ- 60 מיליארד אירו בדמות אג"ח בחודש. דבריו של דראגי נאמרו בעקבות התייצבות קצב האינפלציה ברמה של 1.4%, ירידה קלה של שיעור האבטלה ל- 9.3% ועליה מתמשכת ביצור התעשייתי. קצב צמיחת התוצר עדיין נמוך בסביבות 0.5% בשנה. מבחינה פוליטית, אכן, אירופה נראית יותר יציבה מאשר ארה"ב – לאחר הניצחונות של הצדדים הפרו-אירופאיים בצרפת והולנד והניצחון המסתמן גם בגרמניה. לעת עתה, נראה כי אירופה עלתה על פסים חיוביים אך הדרך עודנה ארוכה וחוסר הוודאות הפוליטית צפויה לחזור בשנה הבאה לקראת הבחירות באיטליה בחודש מאי.
ישראל – התיסוף החד של החודשים האחרונים, שהחל לאחר אמירה של בנק HSBC כי ללא פעולות בנק ישראל השקל יתחזק, הגיע לשיאו בסוף יוני והמגמה התהפכה לאחר פרסום של דויטשה בנק כי השקל חזק מדי. במקביל, לפי השמועות, התרחשו מספר עסקאות גידור גדולות והדולר התאושש ל- 3.58 מול השקל ולרמת שיא של 4.12 מול האירו. מדד המחירים האחרון הפתיע לרעה וקצב האינפלציה בשנה האחרונה עדיין שלילי. ללא לחצים אינפלציוניים, בנק ישראל ימשיך להותיר את הריבית על כנה ברמתה האפסית. שיעור הצמיחה שפורסמה עבור הרבעון הראשון היא נמוכה (1.4%), אך זאת בעיקר לאור הקדמת המיסוי על היבוא לרבעון הרביעי של השנה הקודמת. המאזן התשלומים גם נפגע בעיקר לאור ירידה ביצוא סחורות. הפרשי הריביות המתמשך מול הריבית הדולרית, ושוק ההון המקומי המדשדש, צפוי להוציא את השחקנים הפיננסים מהשקל לטובת הדולר.
אירו/דולר: האופטימיות הזמנית באירופה תחזק את המטבע שלה ולכן הצמד יסחר בטווח של 1.18 – 1.1 בחודשים הקרובים |
| דולר/שקל: שינוי הסנטימנט לגבי השקל בשילוב הפרשי הריבית יחלישו את השקל לרצועה של 3.6 – 3.7 |
דורון אולסוונג, ראש תחום ניהול סיכונים פיננסיים
