ראש הממשלה צריך ללכת הביתה, כדי להציל גם את הדרום וגם את המשק והכלכלה ■ בינתיים ראוי שאנשי מקצוע ינהלו את הכלכלה, בדומה לקבינט הביטחוני המצומצם ■ כדי לאפשר להחלטותיהם להיות נקיות מפוליטיקה, חשוב שהם יהיו מנוסים ולא יתמודדו על תפקיד

בזמן שבו אנחנו עוסקים בחשיפת הזוועות ובתחילתה של מלחמת שצפויה להימשך שבועות ואולי חודשים לא מעטים, זה יכול להיראות מוקדם מדי כדי לעסוק בכלכלה. ואולם, כלכלה היא חלק מרכזי מהמאמץ המלחמתי.

בעשורים האחרונים ישראל נהנית מפריחה כלכלית המאפשרת לנו לקנות ביטחון ולהגן על עצמנו. האירועים הכואבים של 7 באוקטובר העירו אותנו באכזריות למציאות שבה המערכה הצבאית עלולה לעתים להיכשל בשמירה על ביטחוננו. זו הייתה בועה שהתפוצצה ועשויה לגרור את ישראל למאבק צבאי רחב, נדרש וחיוני לקיומנו.

השבי בקונספציה אינו נגמר בתחומי הצבא. פסיכולוגיה של כלכלה מלמדת כי גם כלכלנים מנוסים, ושוק ההון בכללותו, מפרשים באופן שגוי את מכלול הסימנים המרכיבים את התמונה הגדולה, אולי גם מתקוות שווא. בישראל אנו רואים איך תפיסת החסינות של ההייטק מתחילה אולי להישבר, וגם התפיסה של חסינות מחירי הנדל"ן, בדגש על שוק הדירות, מראה סימני שבירה.

כיום, על רקע המלחמה, נראה כי משרד האוצר ו"מר כלכלה" מציירים לציבור את התמונה שהם רוצים לראות ושבה הם רוצים להאמין. הם לא מבינים את גודל השינוי בכלכלה, ודווקא מעמיקים את האחיזה בתפיסה שלפיה ישראל חזקה כלכלית.

בנוסף, ניכר לעין שמשרדי הממשלה אינם מנהלים את הכלכלה כנדרש. לאחר שנים רבות מדי שבהן שלטון נתניהו רוקן את מערכות השלטון מתוכן, המדינה לא מתפקדת בתחומים רבים. מתברר כי משרד האוצר, הכלכלה, התחבורה ומשרדים אחרים מתפקדים חלקית ואינם מספקים מענה לצרכים המידיים שנוצרו וממשיכים להיווצר.

קיים גם חשש כי פעולות והחלטות שהשרים במשרדים אלה יקבלו היום יהיו שגויות במונחי הטווח הקצר ובוודאי בראייה ארוכת טווח, בשנים שאחרי המלחמה.

נכון להיום, קיים קבינט כלכלי חברתי, אבל דיווחים מלמדים כי הוא לא מתפקד — וגם אם היה מתפקד, הוא מורכב מקבוצה לא מנוסה, רבת שרים, מלחמות כבוד ואינטרסים.

גם אחרי שהוסמך אתמול, מתוך החלטת השינוי בתפקידו וההגדרה החדשה שקיבל כקבינט אזרחי, נראה כי מדובר במעין מטה אזרחי לטיפול בצרכי הציבור וניהול העורף, ולא בהכרח בניהול הכלכלה לטווח הארוך והקצר.

ואולם, צריך לנהל גם את המלחמה וגם את הכלכלה ולתאם את שני המאמצים — תוך שמירה על עוצמת המשק, על גובה הגירעון, על שוק ההון, על נכסי הציבור — ועל כיוון הכלכלה הישראלית לאחר הניצחון במלחמה. ואולם, נראה כי הממשלה לא יכולה לעמוד במשימה הזאת.

המערכה הכלכלית

הכלכלה הישראלית נבנתה ושייכת לעם ישראל, ציבור חכם ושאפתן שהגיע להישגים אדירים. אסור לתת לה להתפרק בגלל ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' חסר הניסיון ובעל השאיפות המשיחיות.

יתרה מכך, שניהם עוינים את בכירי המשק ואת ההתיישבות העובדת ורואים בהם אליטה שיש להכניעה. בנקודת הזמן הנוכחית, זהו סיכון נוסף למשק, לחברה ולמעמד ההתיישבות העובדת שהיא מאוד חיונית למדינה. דוגמה לכך ניתן לראות באובססיה של נתניהו וסמוטריץ' לייבא חלב בזמן שאין מחסור אמיתי בחלב מתוצרת המשקים הישראליים, חלקם מיישובי עוטף עזה.

לכן, בדיוק כפי שהצבא באמצעות נציגיו הנוכחיים בפוליטיקה — גנץ, אייזנקוט וגלנט — שמו לנתניהו יד על ההגה והפכו לרוב בקבינט המצומצם, כך צריך להקים קבינט כלכלי מצומצם ומנוסה, שינהל את המערכה הכלכלית שלפנינו ככלכלת מלחמה.

כפי שרוב החברים בקבינט המלחמה הם אנשי צבא מנוסים, בקבינט הכלכלי עליהם להיות אנשי משק וכלכלה מנוסים. כפי שאנשי קבינט המלחמה שהוקם קשורים לצמרת הצבאית הרחבה, כך צריך הקבינט הכלכלי להיות מחובר ואולי אף לייצג בהרכבו את הצמרת הכלכלית הרחבה שתסייע לו.

כדי לאפשר לקבינט כזה להיות נקי מפוליטיקה ומשיקולי טווח קצר, ולאפשר קבלת החלטות מקצועיות המבוססות על ניסיון רב, חשוב שיהיו בו, פטריוטים מנוסים שאינם מתמודדים על תפקיד או על מעמד פוליטי ושיש להם ניסיון מתפקידים שמילאו בעבר.

למשל, נגידי בנק ישראל כגון יעקב פרנקל, יו"ר לשעבר של רשות שוק ההון כמו דורית סלינגר, שר אוצר לשעבר כמו רוני בר־און, יו"ר הסתדרות לשעבר, אנשי משק ותיקים המייצגים אירגוני תעשיינים, אירגוני עובדים ואחרים. חשוב שיהיה בין חברי הקבינט תיאום ואמון הדדי, אז גם הציבור ייתן בהם אמון.

כלכלת מלחמה — והיום שאחרי

המשימה הראשונה של הקבינט הכלכלי היא להגדיר את חלוקת המשאבים בין המשק האזרחי לבין המערכת הביטחונית בזמן מלחמה ממושכת, וכן לרתום את המשאבים האזרחיים לטובת הכוח הצבאי. לצורך כך יהיה עליו לבחון הוצאות שאינן חיוניות להגעה לניצחון ולקידום הכלכלה בטווח הקצר.

חשיבותו תהיה בניהול צורכי המשק ובתיאום המענה ועבודת המשרדים הכלכליים בעת המלחמה. כמו כן, יהיה עליו לדאוג לאבטחה ולהמשכיות העבודה של התשתיות הכלכליות החיוניות, המערכות הפיננסיות ושוק ההון. יש להפנות את הקשב של הקבינט הכלכלי גם למשק המצוי במלחמה, ולצורכי התעשייה והחקלאות. אין להשאיר את כל אלה להנהגה הנוכחית. דוגמה לכך היא הסוגייה המיידית של הצלת עונת הפלחה בדרום, שלא הצליחה להגיע לזריעה עקב האסון שפקד את הקיבוצים והמושבים שם.

הקבינט הכלכלי יצטרך לדאוג גם לעידן הבא של המשק והכלכלה, ולשמר את חוסנם לשנים רבות. יהיה עליו לוודא שהכלכלה והמשק הישראלי אינם אשליה המושתתת על תפיסה העשויה לקרוס בעתיד, בתנאים שאינם צפויים כרגע, אלא מכונה אמיתית שיכולה להמשיך לפעול ולהתחזק בעשורים הקרובים.

לשם כך יהיה על הקבינט הכלכלי לחדד את המדיניות הכלכלית, להכווין את התוצר לעידן שאחרי המלחמה ולנהל את הגירעון התקציבי, שאליו נוסף צורך במימון המלחמה בתקופת ירידה בהכנסות ועלייה משמעותית בהוצאות.

בנוסף, יהיה על הקבינט הכלכלי לנהל כלכלה ושוק הון במצב של לחץ גיאו-פוליטי שישראל עלולה להיות נתונה לו בהמשך הלחימה, ולסייע לכלכלה ולמשק בהסתגלות לתנאים של ריבית גבוהה לאורך זמן.

במקביל, צריך הקבינט הכלכלי לנהל ולכוון הכשרות מקצועיות, כולל שילוב של ציבורים נוספים בשוק העבודה. מה שהיה לא יהיה עוד. האירועים בעזה מלמדים את כולנו כי חוסר יכולת, כלכלי וצבאי כאחד, מאיים על הקיום.

לדאוג לציבור

משימה אחרונה וחשובה לא פחות היא לדאוג לאבטחת הנכסים הפנסיוניים ולצרכים האקטואריים של הציבור, שצבר אותם בעמל רב וארוך שנים.

ישראל פרחה בשנים האחרונות בזכות הכישרון, השאפתנות והנחישות של הציבור הישראלי. נוצר כאן עושר שחלקו נמצא בחסכונות הציבור, בעיקר במכשירים פנסיוניים, אך גם בחסכונות פרטיים. מערכה קשה וממושכת עלולה לגרום נזק ארוך טווח לכלכלה הישראלית, לחסכונות הציבור ולאיכות חייו בעתיד.

צריך לדאוג שהציבור הישראלי, זה שהעלה את המדינה הצעירה על פסים של צמיחה מאז שנות ה–80, ובנה לעצמו את עתידו לעת פרישה, לא יינזק מהחלטות לא אחראיות של הממשלה הנוכחית.

אסור שהחלטות תקציביות של הממשלה, קצרות רואי, פוליטיות ובלתי אחראיות לטווח הארוך, יפגעו בעתיד הכלכלי של האוכלוסייה המניעה את המדינה.

אם המהלך הכלכלי הזה יצליח, וינווט את המשק היטב במהלך המלחמה ובמה שיבוא אחריה — ישראל תצא מהתקופה השחורה הזאת מחוזקת מכל הבחינות לעוד עשורים רבים.