חוויאר מיליי, פוליטיקאי ימני, מסתמן כמועמד מוביל להקמת הממשלה בבואנוס איירס, מה שמצניח את הפסו ומסחרר את המשק ■ הוא מתכנן להעביר את הכלכלה לדולר אמריקאי, להגביל תנועות הון ואף לסגור את הבנק המרכזי ■ מחיר הפופוליזם והליברטריאניות עלול להיות כבד
בין ישראל לארגנטינה יש מעט מאוד דמיון, אם בכלל. אף שהאוכלוסייה בשתי המדינות דומה למראית עין, אלה שתי מדינות, כלכלות, חברות ותרבויות שונות בתכלית. לכן, טור זה אינו משווה בין המדינות אלא מביא את סיפור קריסת המטבע של ארגנטינה כחומר למחשבה בלבד לאירוע שקשה היה לצפות ולהאמין שיקרה בעוצמה שכזו — רק לפני שנים בודדות.
לפני מעט יותר מחמש שנים, באפריל 2018, ביקרתי עם חברים בארגנטינה, לריצת מרתון במורדות הרי האנדים, במנדוסה, בבואנוס איירס כמובן ובאזורים נוספים במדינה העצומה בגודלה. שער הפסו היה נמוך אז מ–20 פסו לדולר. כעבור כשנה, נדהמנו לגלות כי השער הוכפל ל–40 פסו לדולר.
בשבוע שעבר, הפסו צנח והשער המריא ל–350 פסו לדולר, והוא נסחר ברחובות בואנוס איירס ברמות גבוהות בהרבה, לפי השמועות. זה לא מפליא שבנק אוף אמריקה מעריך כי הפסו ייחלש, והשער יעלה בשנה הבאה מעל 500 פסו לדולר וכפול מזה. הסיבה למהלכים אלה היא התחזקות משמעותית של הימין הקיצוני במדינה, התחזקות שמגיעה כשכלכלתה מעורערת ופגועה ממילא.
באוקטובר הקרוב יהיו בחירות במדינה. הליך הצבעה מקדמי, שהתקיים לפני כשבוע, מראה בבירור כי מפלגת הימין הקיצוני בראשות חוויאר מיליי, זוכה להובלה ולסיכוי סביר להקמת הממשלה.
מיליי, ליברטריאני קיצוני שנכנס זה לא מכבר לפוליטיקה לאחר עיסוקים מתוקשרים ושנויים במחלוקת, מתכנן צעדים מרחיקי לכת, שמטרידים גם את קרן המטבע העולמית, המלווה הגדולה ביותר של ממשלת ארגנטינה.
לפי ההערכות, מיליי מתכנן, בין היתר, להעביר את הכלכלה לדולר ארה"ב, להגביל תנועות הון ולסגור את הבנק המרכזי. תגובת המשקיעים והשווקים לתוצאה זו הייתה אגרסיבית וגררה נפילה יומית, קריסה של ממש בשיעור של 20% בשער הפסו הארגנטינאי עם היוודע התוצאות, קריסה שהמשיכה מאז.
בריחת המשקיעים הכפילה את תשואות האג"ח והבנק המרכזי של ארגנטינה העלה את הריבית ל–118%, ועדיין, משקיעים זרים אינם עומדים בתור כדי להלוות לה. גם קרן המטבע העולמית, שמנשימה את ארגנטינה באמצעות אשראי מזה 5 שנים, לא ממהרת לעשות זאת שוב.
סנטימנט על תנאי
אני משתמש בסיפור הקיצוני והקשה של ארגנטינה כדי לבודד טענה אחת: כשימין קיצוני עולה לשלטון במדינה כלשהי, המטבע שלה נחלש משמעותית. האקסיומה קשה להוכחה מאחר ויש תמיד גורמים נוספים שמכתיבים את שער המטבע, אך ימין קיצוני בשלטון תורם להחלשת המטבע, כפי שזה התרחש גם במדינות באירופה שפנו בכיוון זה.
בנוסף לשיקולי הסחר, הריבית והפיקדונות, שערו של המטבע מגלם בתוכו את הסנטימנט וההערכה של שוקי המטבע והשווקים, למדינה של אותו מטבע. ישראל והשקל הם דוגמה טובה לסנטימנט שהיה חיובי לאורך שנים.
השקל היה חזק מול מטבעות רבים, שהריבית עליהם הייתה גבוהה יותר, הכלכלה שמאחוריהם הייתה חזקה וגדולה יותר, והמדינה שלהם בטוחה יותר. כך, רבים הרימו גבה לגבי חוזקת השקל ביחס לדולר, לאירו, לדולר הקנדי ועוד.
אמון מגיע ברגל ועוזב במונית
השקל, כמו מניה של חברה חזקה, זכה לאמון המשקיעים בכלכלה, בצמיחה של ישראל ובעתידה הכלכלי בכלל. אמון זה גבר על פרמטרים כלכליים אובייקטיביים. כביטוי מעשי והתנהגותי לאמון זה, משקיעים הזרימו הון למשק, כדי לקחת חלק בצמיחה הזו, דבר שחיזק את המטבע המקומי. מה קורה כאשר אמון הולך לאיבוד?
אמון הוא לא חוק טבע אלא מחשבה אנושית, והוא יכול להשתנות באחת כי בדרך כלל אמון מגיע לאט ועוזב מהר. כאשר נוצרת אכזבה, היא מאיצה את תהליך העזיבה של המשקיעים, שמוכנים לשלם מחיר גבוה עבור הבריחה ולצאת גם במחיר הפסד. בריחה כזו עלולה להביא לקריסת המטבע וליצירת מערבולת כלכלית שתמשוך מטה את הציבור, עד אחרון האזרחים.
ואכן, אזרחי ארגנטינה נאנקים בחולשה שהפיחות מביא עימו וחווים עליות מחירים אדירות, אינפלציה בשיעור שעלה השנה מעל ל–100% ומביאה לחוסר שקט יומיומי, לעוני, לאנשים ברחובות ועוד. אחד הדיווחים הקשים וקורעי הלב שמגיעים באחרונה מארגנטינה, הוא עלייה בזנות לטובת רכישת מזון. אוי לה לארגנטינה, שידוע כי אותו מועמד מוביל, מיליי, תומך גם במתן חופש לאזרחים למכור איברים מגופם.
שלטון ימני קיצוני כמו זה הצפוי בארגנטינה עשוי להחליש את המערכות האזרחיות על חשבון האזרחים, העסקים וזכויותיהם — שחלק נכבד מהן הוא הגנה על הקניין. שינוי המוסדות כמו ביטול הבנק המרכזי של ארגנטינה או החלטה בין לילה על מעבר למערכת מוניטרית אחרת, מטה את הנכסים והעושר. המדינה מבקשת את הכוח ואת העושר לטובתה במהלכים אלה, כאילו היו שלה ולכן זכותה לנווט את העושר, לחלק אותו כפי ראות עיניה ולהשיג באמצעותו עוד כוח שלטוני.
היו לכך דוגמאות בשנים האחרונות והמידע זמין לעיניהם של ציבור מלווים, משקיעים ואזרחים של המדינה. ככל שמשקלו הכלכלי של ציבור זה הינו גבוה יותר ויש בידו נכסים רבים יותר, כך השפעת הבריחה מחשש מהעתיד לבוא והבריחה לחוף מבטחים, עשויה להיות חדה יותר.
בפברואר השנה פרסמתי סקירה בשם "תום עידן השקל החזק". האם מישהו יכול להבטיח כי פיחות השקל שאותו אנו רואים בישראל כיום, אינו, ולו נבטים ראשוניים בלבד, של תהליך המוביל לשינוי התנהגות עקב חששות מהעתיד הרחוק של בריחה לחוף מבטחים?
