אין לכך תשובה מספיק חדה. ההחלטה היא במידה רבה "פוליטית", מעין צעד מנע המלמד כי בנק ישראל מודאג. כנראה שבצדק.

כותבים וטורים רבים בעיתונות ניסו להסביר מדוע בנק ישראל הוריד את הריבית ל- 0.75%. למרות זאת השאלה נותרה פתוחה ולא ניתן לשים את האצבע על משהו ברור שהביא להורדתה.

מזה חדשים רבים אנו כותבים בסקירותינו כי המשק נמצא בנטיה שלילית העשויה להתפתח להאטה, למרות שעל פני השטח הדברים לא נראים כך: תנופת בניה תוך עליה במחירי הדירות, תנופת בניה של משרדים במרכז, הפידיון עלה בצורה נאה והאבטלה בשפל של שנים רבות.

המשק נהנה בשנים האחרונות מעליה ברמת חיים של חלק גדול של הכלכלה, החלק החזק, הצורך ומצייד את הבית, המתגבר על בעיות התחבורה הציבורית באמצעות רכישת רכבים קטנים וכן הלאה. הציבור הישראלי הוא ציבור חזק והוא מושך קדימה את המשק, על אף שהמשק יצא מאיזון בתחומים רבים, בהם מיסוי, יוקר המחיה, מחירי השירותים הפרטיים והציבוריים ועוד.

ההתגברות התאפשרה עקב התמקדותו של המשק בתחומי הטכנולוגיה בשנים האחרונות שהובילה לפריחה כלכלית ולעליה ברמת החיים. פריחה זו מסתירה את הבעייתיות ואת הנסיגה בתחומי הכלכלה המסורתית, נסיגה אשר מאותתת לבנק ישראל כי עליו להוריד את הריבית.

גם הטיעון (של פרופ' רפי מלניק, חבר הועדה המוניטרית, בראיון לרדיו) לפיו קיים חשש מפני אבטלה בקרב צעירים הוא די חלש וכפי הנראה בנק ישראל מבין כי התעסוקה הגבוהה נוצרת ברמת שכר די נמוכה, המחדדת את בעיית הפערים ויוקר המחיה של כלכלת ישראל (למעשה יש כאן "שתי כלכלות"), שהיא תוצר לוואי של המחלה ההולנדית. אז ממה חושש בנק ישראל? להלן כמה תשובות לכך, סיבות "כלליות" שהובילו אותו להורדת הריבית:

• סיוע לענפים המסורתיים בכלכלה. נקיטת צעד מנע מול תמונה משקית אשר לטעמנו אינה טובה בחלק חשוב של הכלכלה, החלק היצרני והחקלאי.
• הצורך בהחלשת השקל, בנוסף לרכישות הדולרים.
• חולשה מסתמנת במחירי הדירות, שכנראה תאפשר לבנק לטפל בבעית השקל החזק.
• פוליטיקה. איתות למשק, לציבור ובעיקר למשרד האוצר – כי בנק ישראל "עשה הכל" כדי לטפל בבעיית השקל החזק. כעת מצפים מהאוצר לעשות את שלו.
• תעסוקה מלאה. אם בעידן של תעסוקה מלאה המשק רואה התמתנות בצמיחה ובאינפלציה, אזי איך תיראה הכלכלה במצב של עליה באבטלה?

נראה כי עיקר המוטיבציה למהלך הינה צעד מנע מפני האטה. מנע של מה? של האפשרות לכך שמנועי השנים האחרונות לא יעמדו לרשות המשק בשנים הקרובות. מנועי הצמיחה בענף הבניה והציוד לבית, זרימת ההון לרכישת חברות והיעילות שנוצרה באמצעות הטכנולוגיה – כל אלו יחסרו בשנים הבאות. בתנאים אלה, אם הכלכלה תצטרך להתבסס על ענפי המשק המסורתיים, שהולכים ונחלשים – הרי שהמשק עלול לחוות מיתון לא קל, לאחר שנות הפריחה.

בעידן שבו הפוליטיקאים בממשלה מתחרים בניהם 'מי הציל את הכלכלה', הנגידה פלוג מזכירה להם כי יש לעשות עוד הרבה, גם ובעיקר במישור של שער החליפין.

ללא ציניות, יש להוריד את הכובע בפני הנגידה ד"ר קרנית פלוג, שפעלה ללא אגו ובאומץ, בכדי לשדר למשק כי קיים חשש לכך שהחגיגה בכלכלת ישראל – לא תימשך לעד.

בברכה,

ד"ר גדעון בן נון