הימנעות מעבודה ותשלום שכר על ידי המדינה, הם מסר שלילי לאויב העשוי לראותה כהצלחה ולהמשיך לתקוף ■ חזרה של המשק לשגרה היא המפתח לחוסן אישי, אזרחי וביטחוני ■ יש מה ללמוד מבעלי הרפתות בנגב המערבי
בשבוע שעבר, בשיחה עם אחד הלקוחות הוותיקים שלנו, בעל ניסיון ורקע נרחב של עשייה צבאית וציבורית, הורמה גבה על כך שחלקים נרחבים מהמשק – בסקטור הפרטי, אך בעיקר המערכות הציבוריות, בהן מערכת החינוך והמשפט – עובדים במתכונת חירום שבמסגרתה הם למעשה מושבתים. הגבה הורמה, ובצדק. יש בכך כדי להחליש את המשק ואת כושר העמידה הביטחוני של ישראל.
לפיכך, יש לחזור עתה לפעילות מלאה במשק. בפעילותו הנוכחית, הצבא מרחיק את החיכוך העיקרי אל הגבולות ומעבר להם, אל שטחי האויב, בעזה ובלבנון. במצב זה, שבו הצבא חזק והעורף שוב אינו חושש ממפגש עם אויבים פנים מול פנים אלא מתמודד עם מטחי טילים, התנועה במרחב הציבורי בטוחה ברוב שעות היום. במצב כזה אין יתרונות בישיבה בבית, אלא רק חסרונות. פעילות יזומה, כל שכן יצרנית ומועילה, בעתות של מצוקה קשה וחירום מפחיתה במישרין חרדה ומחזקת את תחושת הערך והמסוגלות. במסגרת העבודה, מתקיימת שותפות טבעית בפעילות קבוצתית וארגונית, וזו תוביל להעצמה אישית משמעותית ותבסס תחושת תקווה מחודשת.
כל אחד מאיתנו מודאג ואולי אף פוחד, אך על כולנו מוטלת החובה לגלות מנהיגות ואחריות אישית, כדי למצוא בעזרת העשייה את החוסן האישי ובכך להתמודד עם הפחד, עם האיום ועם החששות. יש לעשות זאת כדי לקדם את המשק ואת המדינה, ולא לתת לאויב את ההישג של בלימתה.
חזרה לשגרת העבודה חשובה לחיזוק הכלכלה ולשימור המומנטום במחזור הכלכלי של המשק. שוק העבודה הוא יצרן הכנסות המדינה על ידי מיסי עבודה, ואלה עדיפים על תשלומי מדינה עבור חופשות ללא תשלום. הימנעות מעבודה ותשלומים חלופיים על ידי המדינה, הם מסר שלילי לאויב העשוי לראותה כהצלחה ולהמשיך לתקוף. חזרה לשגרה תאותת לאויב כי אנו חזקים ולא ניתנים לשבירה.
בנוסף, חזרה לעבודה והנעת המחזור הכלכלי תזרים כסף הדרוש לתקציב כדי לממן את הוצאות המלחמה. הצבא, הצרכן הגדול ביותר במשק, זקוק לתצרוכת שוטפת עבור חיילי המילואים – מזון, ביגוד ועוד. כך נשמרים הן המחזור הכלכלי במשק והן רציפות הפעילות של עסקים קטנים ועצמאיים. מעבר לכך, מאמץ אזרחי מלא יקל עלינו מבחינה מוסרית לקבל את הסיוע הכספי מהאמריקאים.
החזרת המשק לשגרת יום, משמעה שרבים מהאזרחים יימצאו ממוגנים לאורך חלק נכבד מהיום. כך קל יותר להישמר מהתקפות טילים. גם מערכת החינוך יודעת להתגונן מפני התקפות כאלה, כפי שעשתה לאורך כל שנות קיומה של המדינה. למעשה, אחת הסיבות המרכזיות לחזרה לשגרה היא הפעלתה של מערכת החינוך, כדי לספק לדור הצעיר, את ההזדמנות להתמודד ולהתגבר על האתגר שאליו המדינה נקלעה. לימודים במערכת החינוך אינם פריווילגיה ובית הספר אינו בייביסיטר. זוהי מערכת הכשרה מרכזית שבונה את העתיד המקצועי והכלכלי של הפרט, החברה והמדינה. ככל שרק חלק מהתלמידים ילמדו – בוודאי מהשכבות החזקות – יונצח פער חברתי עתידי.
בשנות הקורונה שילמו התלמידים מחיר כבד עקב הכורח הבריאותי שבסגירת מערכת החינוך, וחשוב מאוד להימנע מאובדן של שנת לימודים נוספת. במקום שההורים יישארו בבתיהם כדי לשמור על ילדיהם הם יתפנו למשימותיהם כדי לעבוד, להתפרנס ולהניע את המשק. ומה עם הסטודנטים המשרתים במילואים? מן הראוי שישלימו בעבורם מערכת לימודים במימון המדינה, בקיץ למשל, שבמסגרתה ישולם להם שכר חודשי עקב מניעת העבודה וההשתכרות המקובלת בחודשים הללו.
אם קיבוצי הנגב המערבי חזרו לחלוב את הפרות בכל תנאי ובכל מצב, גם אזרחי המדינה בכל אזוריה יכולים וצריכים לשוב לעבודה סדירה בתעשייה, בענפי השירותים והפנאי, במוסדות החינוך והשירות לאזרח ועוד. יש בכך חוסן אישי, חברתי וצבאי, כולם יחדיו.
