חשבתם שהאינפלציה פשוט תיעלם? אז תחשבו שוב, כי היא הפכה למצב מתמשך — שמחייב בנקים מרכזיים להותיר את הריבית ברמה גבוהה ■ משבר הקורונה, השינויים הגיאופוליטיים ומדיניות הממשלה בישראל — כל הסיבות לכך שהמאבק על העושר צפוי להסתיים במיתון כואב
נהוג להשוות את המתרחש כיום בארה"ב במישור האינפלציה והריבית לאירועים של סוף שנות ה–70 ותחילת שנות ה–80. אז, הריבית עלתה משמעותית כדי לבלום את האינפלציה הממושכת.
ואולם עקב חשש ממיתון הוריד יו"ר הבנק הפדרלי דאז, פול וולקר, את הריבית בטרם עת בלחץ מרבית הגופים, שטענו כי הריבית הגבוהה תוביל למיתון. וולקר נכנע, הוריד את הריבית, ואכן המיתון היה קצר, אך האינפלציה נותרה עקשנית ודו־ספרתית.
לאחר תקופה, כשהאינפלציה והריבית המשיכו להיות נטל בשיעור דו־ספרתי, העלה וולקר את הריבית שוב ולתקופה ממושכת — דבר שהוביל למיתון הארוך והעמוק ביותר שאותו חוותה ארה"ב מאז מלחמת העולם השנייה.
האם גם העידן הנוכחי בדרך לשם? כלכלנים ואנליסטים סברו כי האינפלציה היא אירוע קצר מועד שלאחריו תהיה חזרה אל המצב הקודם, של אינפלציה אפסית. כך חשבו גם על מחירי הנדל"ן, על הריבית שתעלה ותרד מיד ועוד. אלא שזאת טעות מיסודה. הקורונה שינתה חשיבה, דפוסי צריכה ודפוסים בשוק העבודה, ואחריה גלש העולם למצב שבו הביקושים המוגברים היו לממושכים. הפרת הסדר שנמשך יותר משני עשורים הפכה את האינפלציה למצב מתמשך.
עליית השכר היא תוצאה של שינוי הפסיכולוגיה של שוק העבודה. המועסקים רוצים "יותר" כדי להשיג נתח גדול יותר בעושר שנוצר באמצעות תמורה גבוהה יותר עבור עבודתם ועבור הידע שקיים אצלם. בתעשיית ההייטק הדבר בולט יותר, שהרי העובדים הצעירים למדו והכירו את הטכנולוגיות החדשות, והחברות תלויות בעובדיהן.
הקורונה הביאה לשיבוש בשוק העבודה ובזמינות העובדים והפירמות נכנעו ללחצי השכר. ערעור הסדר הקיים נתן לרבים את התחושה שהכל שברירי. חלק מהאנשים חוו את המורא מהמוות עקב הסתגרות וסגרים, ההתמגנות והחיסונים. התחושה כי החיים קצרים הביאה לשינוי בדפוסי ההוצאה.
כך למשל, לפני כחמש שנים מחיר רולקס משומש היה פחות מ–1,000 דולר, ואילו היום תהיו בני מזל אם תמצאו שעון יד שנייה בפחות מ–11 אלף דולר — פי כמה מעלות הייצור של שעון חדש. רבים מתקשים להסביר את התופעה, אבל היא מייצגת את הרצון להרגיש קרבה לעושר.
סדרי העדיפות של רבים השתנו בעקבות המגפה, והרצון לצרוך עדיין גבוה. כך, מדד מחירי הצריכה הפרטית בארה"ב עלה במדידה האחרונה ב–0.8% עם קצב שנתי שנתקע בין 4% ל–5%, בדומה לשיעור העלייה בשכר — 4.3% במדידה האחרונה.
לצד אלה, הסנטימנט הצרכני בארה"ב נמצא ברמה לא גבוהה והסנטימנט של הפירמות, במדד מנהלי הרכש, ירוד גם כן, ולכן העולם נמצא בתחושה של האטה. אלא שהפעילות הצרכנית לא משתתפת בחששות אלה.
יתרה מכך, ככל שהאינפלציה תירגע, כך התיאבון ישוב ויגדל. במצב זה הפירמות צריכות לספק, ולכן בכל תחום שקיימים בו תנאי ביקוש מוגבר מנוף השכר של העובדים, גם חסרי הידע והניסיון, הביא לדרישת שכר מוגברת. בפעם הבאה שבה תיתקלו במלצר, שאלו ותופתעו מגובה שכרו לשעה.
מצמצמים תלות בסין
עליית השכר מחייבת את החברות להעלות את המחירים לצרכן והדבר ממשיך להניע את גלגל התנופה של האינפלציה. זו אינפלציה מכנית הדוחקת בנגידים להעלות את הריבית, למרות רצונם לעצור את מגמת העלייה.
האינפלציה יוצרת גירוי ואפילו הכרח להעלות את הריבית. חברות פועלות כדי להעלות את המחיר וככל שהן חשות שהצרכנים ממשיכים לקנות, הן ממשיכות בכך כדי להגדיל את רווחיהן.
בישראל הדבר מקבל ממדים מוחשיים אף יותר, מאחר שהפירמות כבשו את האינפלציה לאורך תקופה ארוכה, בלחץ הממשלה הקודמת ובאימת הממשלה הנוכחית. ואולם כשכושר ההרתעה של הממשלה ירד, הפירמות שיחררו את הבלמים והתחילו לגלגל את המחירים אל הציבור.
במסגרת המאבק על העושר, הפירמות עשו את המהלך ההתקפי כשהגיעה שעת הכושר, גם בחסות ההפיכה השלטונית שהממשלה ביקשה לבצע. בנוסף, החברות רואות את היעדר הנחישות של הממשלה במאבק על יוקר המחיה, ובכלל היא זו שמעלה את המחירים דרך ביטול פעולות שעשתה הממשלה הקודמת, בהן הקלות בהיטלי היבוא, ודחיקת השלטון המקומי להעלות את הארנונה.
ומה עוד קורה לפירמות כשהריבית עולה? יש לזכור כי לפירמות רבות יש גורם ייצור נוסף שאינו פיזי, הכסף. עלות מימון ההון החוזר של החברות הפכה למשמעותית ומייצרת הוצאה נוספת, שלא הייתה קיימת זה עשור. ברגע שלפירמות יש את היכולת, גם עלות זו מגולגלת את הצרכנים.
המאבק על העושר והביטוי שלו במונחים של אינפלציה הוא גם עניין גיאופוליטי. בשני העשורים הקודמים, הצמיחה של סין ספגה את האינפלציה העולמית בעזרת כוח עבודה זול. באחרונה מתקיימת מגמת התבצרות של מדינות והכבדה על הסחר העולמי.
מדינות עסוקות בהחזרת תעשיות אל תחומן והורדת התלות במדינות זרות, ובראשן סין. הדבר מחייב בניית מפעלים, פיתוח תשתיות והכשרת כוח אדם. דוגמה לכך היא תוכנית המוליכים למחצה של ביידן. הגיאופוליטיקה דוחקת גם בהגדלת תקציבי הביטחון, דבר שבתורו תומך בעליית מחירים.
מצב שברירי ומסוכן
הנגיד האמריקאי הנוכחי, ג'רום פאואל, טען כי האינפלציה מושרשת בפעילות הכלכלית, ולכן דרושה עליית ריבית נחושה כדי לעקור אותה ולהיחלץ מגלגל התנופה שלה. אך האינפלציה קשה לעקירה מאחר שהיא מגיעה מכמה מערכות, ביניהן דפוסי שוק העבודה, הנזילות והעושר שנוצרו עקב המגפה והגיאופוליטיקה. המצב הנורמלי החדש באינפלציה גבוה מיעדי הבנקים המרכזיים ולכן עליהם לשמר ריבית גבוהה. במספרים? אינפלציה של 3%–4%, המייצבת את הריבית בסביבת 5%.
אלה לא חדשות טובות עבור הכלכלות והשווקים מאחר שכבר כיום הריבית עושה את פעולתה בשחיקת שווי של נכסים ברחבי העולם ומובילה את הכלכלות אל נקודת שבירה. הפירמות חשות בצורך לצמצם את ההוצאות והצרכנים חשים את סיכוני ההאטה הכלכלית, אבל החגיגה נמשכת.
זהו מצב שברירי ומסוכן שיכול להביא לבהלה כלכלית שתוביל את העולם למיתון משמעותי, שרק הוא יבלום את האינפלציה. בינתיים, תחושת החוסן של הצרכנים גוברת על תחושת החשש, ולכן גלגל האינפלציה ממשיך להניע את עצמו. רק מעבר מהיר למיתון מורגש יעצור את תנועתו.
