מעצם ההגדרה ברור שאם יש ברבור – הוא כבר לא 'שחור', אבל אירועים כמו המלחמה בעזה, אוקראינה וטאיוון מזכירים לנו כי הזירה הגיאופוליטית סוערת ואי שם אולי נולד לו כעת "ברבור שחור".
לאחרונה נראה כי העולם והכלכלה העולמית נרגעו ממגפת הקורונה והשפעותיה. אמנם, קיים חשש ממיתון עולמי או אזורי, אבל הדבר לא מתפרש בשווקים כאיום, אולי מכיוון שיש קונצנזוס על קיומו ואולי מכיוון שהמיתון צפוי להיות 'קל', אם בכלל.
לעומת הכלכלה, המישור הגיאופוליטי מעלה לא מעט סימני שאלה.
לפני כשנה, בהסתכלות קדימה לשנת 2023 שמסתיימת עתה, תיארנו את המאבקים הגיאופוליטיים מתוך הבנה כי הם משפיעים גם במישור הכלכלי. הם משבשים את שרשראות האספקה, גורמים לאינפלציה ולכן תורמים לריבית גבוהה.
לכן, ראוי ונכון לגורמים המנהלים אסטרטגיית השקעות, לעקוב אחריה מקרוב ולהכיר את הסיכונים. השנתיים האחרונות רק חיזקו לקח זה.
נכון להיום, לקראת 2024, הפעילות בזירות הגיאופוליטיות ניכרת, מתמשכת ובחלקה קרובה אלינו. ראשית, המלחמה באוקראינה ולצערנו, המלחמה בעזה ובגבולותינו בכלל. מתח קיים גם בטאיוון, שבה ייערכו בחירות במחצית ינואר, ובחירות מכריעות צפויות בארה"ב בנובמבר.
מעל לכל אלה, ניצב רעיון מסדר אשר מרחף מעל ומשפיע על המאבקים האיזוריים והוא "תחרות המעצמות", המאבק המתמשך בין סין לארה"ב.
בחזית "תחרות המעצמות" ניצבת ארה"ב והמדינות התומכות בה מצד אחד ומולה, סין ותומכותיה שבראשן רוסיה ואיראן, שתי מדינות שמתפרנסות מהפרת הסדר העולמי.
בשנים האחרונות, מעמדה של ארה"ב כגורם עולמי מייצב הולך ומאותגר ע"י סין הנאבקת על מקומה במגרש העולמי, והדבר מביא להתפתחות של אזורי חיכוך שבעבר, בהיותה של ארה"ב כוח השפעה עיקרי בעולם חד-קוטבי, לא היו מתרחשים.
| החזיתות הפעילות בגיאופוליטיקה העולמית
באמצעות שורה של מהלכים, בשנים האחרונות סין קראה תיגר על ארה"ב, בזירה הכלכלית, המדינית והטכנולוגית, תוך שהיא בונה כוח צבאי ניכר.
בצל המאבק הטכנולוגי עם ארה"ב, כשבמוקד תחום המוליכים למחצה, בינה מלאכותית וטכנולוגיות מפציעות נוספות, סין סובלת מהרעה כלכלית והאטה בצמיחה עקב משבר בשוק הדיור, בתחום האשראי ובצריכה הפרטית.
מתוך חשש מהסלמה פועלות שתי המעצמות לחדש את התיאום בדרג צבאי גבוה, אולם הפוטנציאל לחיכוך צבאי עודנו קיים בים סין הדרומי, המזרחי, וסביב טאיוואן, שהבחירות הצפויות בה ממקדות שוב תשומת לב ומתחים מדיניים וצבאיים.
הבחירות הללו הן בעלות אופי אסטרטגי בתחרות המעצמות ולכן הן חשיבותן רבה. סין טוענת לריבונות מלאה על טאיוון וקוראת ל"איחוד מחדש" שלה עם סין בכל דרך, או בדרכי שלום או בכוח. לכן, ככל שיש ממשלה שנחשבת יותר לעומתית, סין מעלה הילוך בתמרונים הצבאיים, במתקפות הסייבר ובלחץ הכלכלי והפוליטי.
בניגוד לדור מייסדי טאיוואן, שנמלטו מסין כאשר הובסו במלחמת האזרחים בסוף שנות הארבעים, הדור הצעיר באי רואה עצמו כטאיוואני יותר מסיני, אולם רבים אינם מעוניינים להכריז על עצמאות רשמית, במחיר שיעלה את חמתה של סין ויוביל להסלמה.
מפלגת השלטון, DPP, פחות נלהבת מהמתחרה המסורתית, KMT, התומכת בהתקרבות לסין, ועם כניסתה של מפלגת אופוזיציה נוספת, TPP, לזירה, העיניים נשואות לתוצאות ולהשלכותיהן על היחסים משני צידי מיצרי טאיוואן.
עבור סין מהווים טאיוואן והאיחוד עימה "אינטרס ליבה" המצדיק הפעלת כוח, כשריד אחרון למלחמת האזרחים, כמודל לשלטון לא-קומוניסטי על אוכלוסייה סינית ברובה, וכמעודד בדלנות של מחוזות אחרים בסין. הנשיא ביידן, מנגד, הביע כמה פעמים מחויבות לפתרון הסכסוך בדרכי שלום ולעמידה לצד טאיוואן אם תותקף על ידי סין.
בהקשר זה חשוב להזכיר את הבחירות בארה"ב, בהן יש סיכוי לא מבוטל לחזרה של טראמפ אל הבית הלבן. זהו אירוע שמטריד, אפילו מעורר אימה בעולם המערבי ויש בו בכדי לסבך את מפת הגיאופוליטיקה המורכבת ממילא, משום שמחויבותו של טראמפ לבעלות בריתה של ארה"ב מוטלת בספק, מה שעשוי לעודד את יריבי ארה"ב, מבייג'ינג, דרך מוסקבה ועד טהראן, ולהדאיג את ידידיה.
| הזווית הישראלית וחזרתו של טראמפ
זירת חיכוך גיאופוליטי נוסף הוא במזרח התיכון, שבו פועלת מערכת הזרועות המנוהלת על ידי איראן, בעזה, לבנון, סוריה, עיראק ובתימן, המאיימת על אילת ועל השייט בים סוף.
שיבוש של הסחר העולמי הוא כבר אירוע משמעותי ביותר, כאשר גורם כוח מקומי, בתמיכת איראן, פוגע בבטחון הספנות בנתיבי שייט עולמיים חשובים, ובכך משבש את הסדר העולמי, את כלכלת העולם ובכך גורר תגובה צבאית בינלאומית, זהירה והגנתית בינתיים.
למלחמה באוקראינה, ימלאו בקרוב שנתיים, וסופה אינו נראה לעין. השאיפות של רוסיה לא דועכות, ונוכח תקוותיה כי המערב יתעייף ויצמצם את תמיכתו באוקראינה היא נושאת עיניה לניצחון באוקראינה ולאיומים נוספים על בטחון אירופה..
חזרתו של טראמפ תסבך מאוד את התמונה עבור ישראל. נכון להיום "יש לנו" נשיא אוהד, אבל קיים חשש כי טראמפ, עלול לשנות מדיניות באחת, ובכלל זה את יחסה של ארה"ב, לישראל. במצב העניינים המורכב בו נמצאת ישראל, יהיה קשה לנהל מערכה מול איראן ללא תמיכה מלאה של ארה"ב.
כתוצאה מכלל ההתפתחויות, ההשפעה על כלכלת ישראל עשויה להיות כבדה, עם עליה משמעותית בהוצאות הבטחון, ירידה בהכנסות המדינה, גירעון בשיעור גבוה, אינפלציה שנותרת גבוהה, ריבית שאינה יורדת בקרוב ופגיעה בצמיחה. ללא תמיכתה המלאה של ארה"ב, שכזכור מספקת גם סיוע כספי, גם האתגר הכלכלי של ישראל עשוי להיות כבד הרבה יותר.
| האם מלחמה בלי שם תצית את העולם?
לסיכום, לכל אחת ממדינות ה"משולש" סין-רוסיה-איראן יש זירת הסלמה פעילה וייתכן כי אחת או שתיים מהן מטפחת "ברבור שחור" ברגעים אלו ממש. בחירות בטאיוואן כבר היוו בעבר רקע לעליית מתחים ולהסלמת צעדים צבאיים מצד סין, וריכוז נושאות מטוסים של ארה"ב במזרח התיכון עלול אולי להתפרש בסין כקושי אמריקני לגבות את טאיוואן בשעת משבר, למרות שוושינגטון הוכיחה לאחרונה את יכולתה להעביר במהירות כוחות מזירה לזירה.
יש שני תהליכים נוספים, זירות שכדאי לעקוב אחריהם בכדי לענות על השאלה הנ"ל. הראשון הוא הפעילות המתרחשת באזורנו בעידודה של איראן וכוללת את המלחמה בעזה, אולי מלחמה בקרוב בלבנון, אירועי השיט בסמוך לתימן ועוד.
מדובר במכלול שהוגדר בישראל כ'מלחמה רב זירתית', בהובלת איראן ויכול להיות שהתמונה הנפרשת לנגד עיננו, היא למעשה תחילתה של מלחמה ממושכת. כזכור, איראן לא סולדת ממלחמות ממושכות, כל עוד נשחקים בה כוחות אחרים, ולכן יש החוששים כי המאבק של ישראל בשאיפה להשמדת החמאס, עשוי להסלים ולעבור למגרש האזורי, ואולי אף הגלובאלי
. עם זאת, חשש זה נראה מופרז במקצת בשלב זה, לאור ריבוי המרסנים בשיקולי המעצמות.
תהליך שני שכדאי לעקוב אחריו הוא מהלכיה של רוסיה באירופה. הבילד הגרמני פירסם בתחילת השבוע מאמר לפיו פוטין שולח למערב, מאחורי הקלעים, מסרים לפיהם הוא מתכנן לפתוח במלחמה באירופה במהלך השנה הקרובה.
פוטין כועס, מושפל על ידי המערב ודחוק לפינה על ידי אירופה, אולם מזהה מגבלות בנחישות ובאורך הנשימה של המערב בעוד הגרעין הטקטי שלו כבר מוכן. כדאי להקשיב למסרים שלו שכמו דיקטטורים אחרים, ביטא אותם בגלוי לפני שפעל ולא היה צריך לחפש סימנים מעידים. צריך רק להקשיב.
